לפניכם מבדק קצר מסוג 'בחן את עצמך':
​האם אתה מוצא את עצמך לעיתים קרובות:​

1. בורר מילים ומתנסח בקפידה גם בכתיבת מייל סתמי לנמען לא חשוב במיוחד.
2. מבטל שליחת מייל רגע אחרי שהוא נשלח, כדי לערוך אותו שוב, להחליף מילה מסוימת או לשנות את הפיסוק.
3. שומר כמעט כל מילה שכתבת אי פעם. כולל מכתבים עתיקים, מיילים ישנים, שרבוטים, טיוטות, סקיצות וחצאי שירים לא גמורים.
4. קורא שוב ושוב טקסטים שכתבת.
5. חושב שהיום היית כותב אותם טוב יותר.
6. שומר מכתבים ופתקים שקיבלת מאחרים.
7. חש פגיעה / עלבון / כאב במקרה של מחיקה או עריכה של דברים שכתבת.

אם ענית בחיוב על חלק ניכר מהשאלות – אובחנת בזאת כחבר במועדון מייקרי המילים.
מייקרי המילים הם אנשים בעלי רגישות גבוהה למילה הכתובה. לרגישות זו ישנן מעלות וחסרונות.
על פי רוב מדובר באנשים בעלי יכולת התנסחות וכשרון ספרותי גבוה מהממוצע. הם מייחסים חשיבות למילים שלהם, ולכן הם יודעים ומצליחים להעביר רעיונות בבהירות ובצורה מעניינת.
מצד שני, הרגישות הגבוהה הזו מונעת מהם ומקשה עליהם לקבל ביקורת על המילים שהם כתבו.

כעורך לשוני וספרותי העבודה הכי קשה שלי היא מול לקוחות מזן מייקרי המילים.
למרות שהתוצר הגולמי שלהם, גם לפני העריכה, מגיע כמעט תמיד ברמה יותר גבוהה מאשר התוצרים של אלו שאינם נמנים על קבוצה זו, אך מצד שני הרבה יותר קשה לערוך אותם. קשה למחוק להם מילים, לא כל שכן משפטים או פסקאות שלמות. הם מתקשים יותר לקבל הצעות לעריכה או לשיפור, מפני שהם מחוברים למילים שאותן הם כתבו.

לכן אני פונה אליכם אם כעורכים ואם ככותבים.
אם כעורכים – עליכם להכיר ברגישות הזו ולהתנהל בזהירות רבה ובריסון לפני שאתם נוגעים למישהו במילים שלו. כי לפעמים זה ממש כואב.
ואם ככותבים – אם אתם נמנים על קבוצת מייקרי המלים כדאי לנסות לשחרר ולסגל לעצמכם את היכולת להיערך. זה קשה, אבל אם חשובה לכם האיכות של הטקסט זה כלי משמעותי וחשוב מאד. אחרת אי אפשר להתקדם.